הרופא התרשל בניתוח הקטנת חזה וישלם פיצוי של מעל לרבע מיליון שקלים. מ', אישה בשנות השישים לחייה, לא אהבה את מראם הגדול והנפול של השדיים שלה. היא ניסתה להסתיר זאת ע"י ביגוד ואביזרים מתאימים, אך בכל אימת שהיתה מתבוננת במראה, לבדה, היתה חשה סלידה ממראם. עד אשר אזרה אומץ וחרף גילה, גמלה בליבה החלטה להגשים
חוות דעת מטעם התובע – גם בתיק תאונת דרכים בתיק תאונת דרכים שבו נגרמו נזקי גוף משמעותיים, נסב חלק ניכר מהדיון על שאלת נכותו של הנפגע. תקנה 8(א) לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, קובעת כי: "תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים
מ', התובעת, אישה ערירית בשנות השישים המאוחרות לחייה, לקתה בדמנציה, אלצהיימר. מחלה נוראית הגורמת לחולים בה לשכוח מילים, אנשים, מקומות ולמעשה מוחקת חלקים נרחבים מזיכרונותיהם. תפיסת המציאות מטשטשת וכך גם תפיסת הזמן והמקום. מ' הפסיקה לנהוג, פחדה להדליק את הגז, להישאר לבדה בבית, חדלה מעבודתה, שכחה את שמות מכריה, שכניה וחבריה והבושה אחזה בה. מ' הבינה את
המצב המשפטי ששרר עובר לבג"צ 804/12 היה כזה שבו מעמדם של החייבים בהוצאה לפועל, אנשים קשי יום ממילא, היה בלתי נסבל. בהתאם להנחיות הקודמות של מנהל רשות האכיפה והגבייה, מש/1 נוהל מתן שירותים כלליים, פקידי ההוצל"פ היו מסרבים למסור לידי החייב החלטות שהתקבלו בעניינו מאחר והתקבלו בלשכה אחרת. כך נוצר מצב שבו תושב הפריפריה, הקריות,
